האם חולה קורונה שהחלים צריך לברך הגומל

שאלה: 

שלום לרב. האם חולה קורונה שנתרפא צריך לברך הגומל? 

תשובה: 

שלום וברכה! למעשה יש לחלק את התשובה, א. למנהג בני ספרד, כל מי שחלה בקורונה ושכב חולה במיטתו אפילו שעה אחת - צריך לברך הגומל, אפילו שלא היה לו כלל סכנה או תסמינים, רק שכב מחמת חולשה. ויש שנהגו לברך רק אם שכבו במחלתם - במשך ג' ימים. ב. למנהג בני אשכנז - אם החולה היה מוגדר ברמת סיכון (שמחללים עליו את השבת) - צריך לברך, וכן אם היה לו מחמת המחלה חום גבוה (כ39 מעלות), אך אם היה רק מאובחן כחולה קורונה אך לא היה כלל בסכנה - אין לברך. ג. חשוב להוסיף שבכל אופן יש להודות לבורא עולם, ולכן גם מי שנמנע ממנו לברך בשם ומלכות, מכל מקום - יאמר את הברכה: "ברוך אתה [ויהרהר בלבו תיבות - ה' ואלוקינו] מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב".  

מקורות: 

מקור הדין בגמ' בברכות (נד:) בשם רב, "ארבעה צריכין להודות יורדי הים, הולכי מדברות וכו' חולה ונתרפא, חבוש בבית האסורים ויצא וכו'", כלומר כשיצאו מסכנה צריכים לומר הגומל כמבואר בהמשך הגמ' (ריטב"א שם ועיין ברש"י זבחים ז. שצריכים להביא קרבן תודה).

וז"ל השו"ע (רי"ט ח') ע"פ הירושלמי: בכל חולי צריך לברך, אפילו אינו חולי של סכנה... כל שעלה למטה וירד, מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לדון (גמ' שבת לב), ואילו הרמ"א (שם) כתב ע"פ הראב"ד: "וי"א שאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל".

ואם כן בברכה זו נחלקו הפוסקים ולכן, למנהג בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א, אין מברכים הגומל אלא אם כן הסכנה שכיחה, ואילו מנהג בני ספרד הפוסקים כמרן השו"ע, מברכים אפילו בחשש של סכנה.

ונחלקו הפוסקים ביסוד דברי המחבר שעל כל חולי צריך לברך, הבא"ח (פרשת עקב אות ז') כתב שדוקא ששכב במחלתו ג' ימים צריך לברך, אולם דעת כה"ח (שם), האורל"צ (ח"ב י"ד מ"ד) ילקוט יוסף (רי"ט כ"ג) שיש לברך אפילו אם שכב במחלתו פחות מג' ימים, וכפשט דברי המחבר. וכל שעלה למטה וירד, צריך לברך.

ובביאור דברי הרמ"א, כתב המ"ב (סקכ"ח): "או שאר חולי שיש בו סכנה, כגון קדחת של כל הגוף כמבואר בסימן שכ"ח". וכוונתו למה שכתב השו"ע בהלכות שבת, לאחר שהביא השו"ע דוגמאות למכה של חלל, כתב (שכ"ח ז') שמי שיש לו קדחת חם ביותר או עם סימור מחללים עליו את השבת.

וכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ ל"ב י"א א') שכל עוד לא ברור לנו שהחום נובע מסיבה שאינה מסכנת את החולה, הרי הוא נחשב לחולה שיש בו סכנה. וראה עוד בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קכ"ט) שחום הנגרם ממחלה שבאברים הפנימיים, הרי הוא כמכה של חלל ומחללים עליו את השבת אפילו אם החום מועט (כ38.6 מעלות).

ואם כן יש חילוקי מנהגים כאמור בין בני ספרד ובני אשכנז, אולם גם לבני אשכנז אם יש סיכון במחלת הקורנה, ברמה כזו שמחללים עליה את השבת, יש לברך, וכמו כן חולה קורונה מאובחן שהיה לו חום והיה זקוק לעזרה רפואית כאמור, צריך לברך הגומל.

מבואר בפוסקים, שבכל מקרה ראוי לברך ולהודות לה' בלא שם ומלכות, ויהרהר בלבו תיבות ה' ואלוקינו, ובכך אנו מכירים טוב על כל החסד שה' גומל איתנו.

בברכת רפואה שלמה לכלל ישראל,

בברכה רבה,