הגשת עוגות בתוך סעודה וברכה עליהם

שאלה: 

שלום וברכה לכבוד הרב. אנו מתכננים לעשות אירוע גדול, הכולל סעודה וכו'. רצינו לשאול האם יש עדיפות ע"פ ההלכה לאכול את העוגות שאנו רוצים להגיש לקינוח לאחר לסעודה כי שמענו שזה לא לכתחילה לברך על עוגה בתוך הסעודה או שזה לא משנה כל כך, וניתן להגיש לפני?  

תשובה: 

מקורות: 

כתב השו"ע (קס"ח, ט') ע"פ הרא"ש בעניין סוג לחמניות מיוחד שהוזכר בגמ': "לחמניות... ואותן שבלילתן רכה דקים מאד שקורין ניבלא"ש- מברך עליהם בורא מיני מזונות... ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה [לקינוח]- טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן". המג"א כתב ע"פ ר' יונה שדין זה הוא גם בפת הבאה בכיסנין. ולפ"ז משמע שיש לברך על עוגה בתוך הסעודה. אולם בבה"ל (שם "טעונים") כתב שדברי המג"א נכונים רק אם מדובר בפת הבאה בכיסנין לדברי הכל.  

כדי להבין את הדברים, יש צורך להקדים ב' הקדמות קצרות;

א. בגדר פת הבאה בכיסנין נחלקו הראשונים: לרש"י ורמב"ם הכוונה ל"עיסה שנלושה בדבש או בשמן או בחלב או שערב בה מיני תבלין ואפאה" (לשון הרמב"ם). לר' יונה, טור ורשב"א עשויה כמין כיסים, שממלאים אותם בדבש ושקדים וכד'. לרב האי (הוב"ד בערוך) כעכין יבשים שכוססים אותם. הב"י כתב "כיון דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל". וכ"כ בשו"ע (קס"ח, ז').

ב. כמו כן נחלקו הפוס' האם ג' הפירושים שנזכרו חולקים, וכל שיטה סוברת שעל ב' השיטות האחרות יש לברך המוציא, ומה שפסק השו"ע השו"ע את ג' השיטות שאם לא קבע סעודה יברך מזונות, זה רק מספק (שיטה ב. לקמן), או שאין מחלוקת בין הראשונים, ועל כל שיטה מברכים מזונות בלי ספק (שיטה א. לקמן).

וכעת נעבור לדון בגוף השאלה האם יש לברך על עוגה בתוך הסעודה:

א. שיטת המג"א (קס"ח סקכ"ב), ט"ז (סק"י) מאמר מרדכי, שאין מחלוקת בין ג' הפירושים שהביאו הראשונים אלא זה רק דוגמאות, וממילא יש לברך על פהב"כ כגון עוגה הנאכלת בסוף הסעודה לתענוג. וכ"כ ערוה"ש (קס"ח, כ"ג), הגרמ"א (קצושו"ע מ"ג, ט'), ובקצשו"ע המקוצר (ח"א עמ' רנ"ו).

ב. שיטת החסד לאלפים (י"ג, א', מ"ג, ט'), דעת תורה (קס"ח, ח') קצושו"ע (מ"ג, ו'), בה"ל (ד"ה טעונים), שכיון שנחלקו הראשונים בגדר פהב"כ - נמצא שלגבי כל סוג של פהב"כ ישנו ספק שמא הוא פת גמור, ולכן אין לברך מזונות אלא על מאפה שהוא גם ממולא וגם נילוש וגם נכסס. והביא הבה"ל עוד אחרונים הסוברים כן (דגמ"ר, גר"ז, הגרע"א, חיי"א). וכ"פ האורל"צ (ב', י"ב, י'), שיש לברך על וופלים בתוך הסעודה, כיון שמתקיים בהם כל שלשת התנאים. וכ"פ ילקו"י (קע"ז, ג'), אבני ישפה (ח"ג ט"ז) וכ"כ בספר וזאת הברכה (בירור הלכה סי' י"ב) שלמעשה נהגו שלא לברך, אפילו על מאפה ממולא.

ג. בסיום דבריו כתב הבה"ל שמאפה שהוא רק נילוש או רק נכסס - אין לברך עליו כשבא כקינוח, ולכתחילה ראוי לפוטרו בברכת המוציא, (חיי"א), ואילו מאפה ממולא במיני מתיקה- המברך עליו לא הפסיד, כיון שלרוב הפוס' הוא מוגדר כפהב"כ.

ד. דעת שבט הלוי (ג', י', ב'), ברכת ה' (כ"ט), הלכ"ב (סע' כ"ט), רבבות אפרים (ב' מ"ב) בשם החזו"א, ועוד, שיש לחוש לדעת הראשונים החולקים על עצם הדין שהובא במג"א, ולשיטתם אפ' על מאפה המוסכם לכו"ע שדינו כפהב"כ- אין לברך, ורק על מעשה קדירה ממין מזונות שלא שייך בו קביעות סעודה, יש לברך ברכה ראשונה כשאוכלו כקינוח, שבזה כולם מסכימים שדינו כפירות הנאכלים שלא מחמת הסעודה.

אציין שדעת הגרשז"א (ותן ברכה, קונטרס התשובות, ט') שרוב העוגות בימנו דינן כודאי פהב"כ, מפני שהסוכר והביצים והשמן שבהם הם העיקר בעוגה, וכמו כן הוא הדין לחלק גדול מהעוגות העשויות במלילה רכה וכן עוגות קצפת. ורק עוגות שמרים ועוגות מבלילה עבה, נחשבות כספק פהב"כ. אולם דעת הגרי"ש אלישיב (וזאת הברכה שם) שכל העוגות נחשבות ספק פהב"כ. ולגבי וופלים, לאורל"צ (שם) יש לברך עליהם כאמור, שמתקיים בהם ג' התנאים של פהב"כ, כמו"כ משמע מהמ"ב (קס"ח ל"ח) שדין הוופל כדין "טריתא" שבצקו דק מאד, ותמיד מברכים עליו מזונות אפילו אם קובע עליו סעודה. אולם דעת הגריש"א (וזאת הברכה שם) שכיון שהוופל מתחבר עם כמה שכבות אין לו דין טריטא, ודינו כמין מזונות רגיל, ולפי שיטתו עולה שאם קובעים סעודה על וופלים יש לברך המוציא. אולם דעת רוב הפוס' אינה כן, כיון שאין על וופל דין של קביעות סעודה לעולם, ואותו אדם הרוצה לקבוע סעודה עליהם, בטלה דעתו.

הפתרון הטוב ביותר הוא לאכול את העוגות מחוץ לסעודה כמו שעולה מאחרונים רבים. בנוסף הבאנו לעיל את עצת החיי"א, לכוון בעת שהוא מברך המוציא לפטור את הפהב"כ. כמו כן הבאנו לעיל ששיטה ד. סוברת שעל מעשה קדירה יש לברך, אם כן ניתן להביא בנוסף לעוגה גם מזון מבושל כגון ביסלי (ועוד שהדרך לאוכלו לתענוג ולא לשביעה, ברכת ה' ג', י', עמ' 294). הבא"ח (פנחס כ"ב) הציע להביא מאכל שברכתו שהכל, ולכוון לפטור בו גם את המזונות.

בברכה רבה,